הילה יקרה שלי,

 

את אמנם בת 40

אבל לעולם לא תחלצי ממעמדך כאחותי הקטנה.

גם לא כשאת כל כך בוגרת.

את עבורי אחות, חברתי הטובה ביותר ולעיתים אף נפש תאומה.

אם ניקח לרגע מטפורה מהעולם הבוטני –

הרי שאת חוננת ביותר פרחים ואני טיפחתי לי יותר קוצים

וביחד  - אנחנו משלימות ומאזנות זו את זו.

גישתך החיובית, הזורמת, ותבונתך,

שמצליחה לזהות ולהפוך

כל יצור או חפץ משמימים ונטולי חן,

למופלאים... ברגע אחד,

מהווים עבורי תמיד תמך והשראה.

למרות שאת אחותי הקטנה. ואפילו בלי להיות בת 40.

אבל מה לעשות... ככה זה.

בסוף זה מגיע, גם לצעירים ברוחנו.

ועם זה מגיעות גם הפתעות מתוקות

כמו עיטורי פנים בדוגמת משקפיים

וחריקות בתנועת  zoom in\zoom outבְקריאה. ועוד.

אבל גם בשלות, והתבוננות עוד יותר מפוקחת

(אני פשוט בונה עלייך על כך, אם עוד לא הבנת)

והורות שמצליחה להיות נינוחה ומאוזנת יותר.

והמילה  "פ ר ו פ ו ר צ י ו ת". לא רק באדריכלות....

אז אחותי המתוקה,

שיהיה לך כך. ובריאות. וגם בריאות. וביטחון.

ועל כל היתר – אני סומכת עלייך.

תשמחי ותיהני, תמשיכי לאהוב ולהיות אהובה.

 

אוהבת אותך מאוד, אחותך (בשם כל היתר במשפחה).